הקשר בין השמנה, ארתריטיס/שחיקת סחוס, וסיבוכים בניתוחי החלפת מפרק ירך וברך

השמנה הינה מדד אוביקטיבי הנמדד בין השאר באמצעות הערך BMI, המהווה יחס בין משקל לגובה המטופל, ונמדד כך:

BMI=weight/height²

ערכי ה-BMI למעשה נותנים מידע יבש לגבי תקינות משקל הנבדק. BMI<25 נחשב כתקין, משקל עודף מוגדר כ 2530. גם את ההשמנה ניתן לחלק לרמות שונות כאשר BMI>40 מוגדר ל OBESITY CLASS III או SUPER OBESE.

בשנים האחרונות החלו חוקרים שונים לחקור את הקשר בין השמנה לארתריטיס (שחיקת הסחוס המפרקי). Zakkak ושותפיו למחקר, סקרו 356,112 גברים ונשים בארה"ב בגילאים 18 ומעלה. מחקרם העלה מספר נתונים מאוד מעניינים. 26% מהנחקרים סבלו מארתריטיס, 22% מהגברים ו-30% מהנשים הנחקרים סבלו מארתריטיס. הנתון המעניין שעמד במרכז מחקרם היה השמנה כגורם סיכון לארתריטיס. המצאות ארתריטיס הייתה גבוהה יותר בקבוצת השמנים בהשוואה לקבוצת המשקל הנורמאלי. הסיכון לארתריטיס עלה ככל שרמת ההשמנה עלתה ורמת הפעילות הגופנית ירדה. המצאות ארתריטיס הגיעה לפי 3.3 בנחקרים שנחשבו "סופר שמנים" בהשוואה לאוכלוסיה במשקל תקין.

הטיפול המקובל עבור חולים עם ארתריטיס קשה של הברך והירך הוא החלפת המפרק. הניתוח נחשב לניתוח מוצלח, אך צריך לזכור כי אינו חף מסיבוכים.

במחקר שערכתי עם קבוצת חוקרים מאוניברסיטת McGill במונטריאול קנדה, והצגתי ב-2016 ב- AMERICAN ACADEMY OF ORTHOPEDIC SURGEONS ANNUAL MEETING 2016, הראנו שהשמנה היא גורם סיכון משמעותי לסיבוכים בניתוח. במסגרת המחקר סקרנו מעל 54,000 חולים שעברו החלפת מפרק ברך או ירך. בניתוח התחלואה של החולים מצאנו קשר בין השמנה למחלות כמו סוכרת, מחלות חסימתיות של מערכת הנשימה, מחלות לב וכלי דם, ויתר לחץ דם. מצאנו קשר בין מידת ההשמנה לבין משך הניתוח, היינו אצל חולים שמנים יותר הניתוח היה ארוך יותר.

החשוב מכל, מצאנו קשר בין השמנה לבין אחוז סיבוכים גבוה יותר, ביניהם: זיהומים שטחיים ועמוקים של האזור המנותח. כמו כן הראינו אשפוזים חוזרים בתוך 30 יום באחוז גבוה יותר בקבוצת החולים הסובלים מהשמנת יתר.

לפי תוצאות אלה אנו ממליצים למנתחים להיות זהירים יותר בבחירת מנותחים עם השמנת יתר לניתוח, מכיוון שהסיכוי לסיבוך אצל חולים אלה לאחר הניתוח גבוה יותר.

כיום, כאשר אני מטפל במרפאתי בחולה עם השמנת יתר הסובל מאתריטיס אני מסביר את חשיבות הירידה במשקל כחלק מהטיפול בין אם החולה מועמד לניתוח ובין אם הוא מועמד לטיפול שמרני.

השמנת יתר מחמירה את התלונות לפי שתי תאוריות:

1. התאוריה המכאנית- משקל עודף חושף באופן מכאני את המפרק הפגוע לעומס יתר.

2. התאוריה הביוכימית- רקמת בשומן מפרישה מרכיבים מעודדי דלקת, ובכך חושפת את המפרק לתהליך דלקתי קשה יותר.

במקרה של טיפול שמרני ברור שירידה במשקל מורידה עומס מהמפרק החולה ובכך יכולה לשפר את התלונות. כמו כן ירידה ברקמת השומן תוריד את הפרשת המרכיבים מעודדי הדלקת.

מכאן, בין אם המטפל מועמד לטיפול שמרני או ניתוחי, הרי שירידה במשקל בעלת חשיבות גבוהה מאוד בכל זרוע טיפולית.

ככלל, כאשר פונה אלי מטופל עם השמנת יתר קשה, היינו BMI>40, אני מפנה אותו למרפאה בריאטרית, וממליץ לו לא לעבור ניתוח אורתפודי, אלא בראש ובראשונה לעבור ניתוח להרזייה, ולחזור אלי לאחר שירד באופן משמעותי במשקל. סביר להניח שעיקר התלונות על כאב הברך או הירך ישתפרו בעקבות ניתוח ההרזיה, ולא יהיה צורך בניתוח האורתופדי. כמו כן יהיה שיפור בתחלואה הכללית של המטופל בעקבות הירידה במשקל. באם בכל זאת יהיה צורך בניתוח האורתופדי, הרי שהסיכון לסיבוכים יהיה נמוך יותר בעקבות הירידה במשקל.