טיפול ניתוחי להחלפת מפרק ירך
כאשר הטיפול השמרני אינו מביא לשיפור המיוחל, קיימת אופציית הטיפול הניתוחי. הניתוח מבוצע ע"י אורתופד מומחה בהחלפות מפרקים. יש לזכור שמדובר בניתוח משפר איכות חיים ולא מציל חיים, ולכן אינו מתאים לכלל החולים בשל הסיכון הניתוחי.
בשנת 2007 פורסמה סקירה בעיתון הרפואי המוביל LANCET הבריטי, שהגדיר את ניתוח החלפת מפרק הירך כניתוח המוצלח ביותר בתחום הרפואה, ואשר מביא לשיפור ניכר באיכות החיים של החולה.
החלפת מפרק הירך = TOTAL HIP ARTHROPLASTY=TOTAL HIP REPLACEMENT
מטרת ניתוח החלפת מפרק הירך היא הגעה למפרק ירך מתפקד בעל טווחי תנועה טובים ואפשרות נשיאת משקל ותפקוד ללא כאב.
בניתוח מוציאים את החלקים המפרקיים החולים של הירך (ראש וצוואר הירך, והחלק הסחוסי הפגוע באצטבולום) ומחליפים אותם בתותבות שיוצרות מפרק חדש. המפרק החדש נותן טווחי תנועה פונקציונאליים של הירך, ופותר את בעיית הכאב בהנעת הירך ונשיאת המשקל.
הרדמה: הניתוח נעשה בהרדמה ספינאלית או אפידוראלית (חצי גוף תחתון) או בהרדמה כללית בהתאם להחלטת המרדים והמטופל.
הגישה הניתוחית
משמעות הגישה הניתוחית היא- מהיכן המנתח מגיע למפרק הירך. קיימות 3 גישות ניתוחיות עיקריות:
- 1.גישה אחורית- דרך שרירי העכוז.
- 2. גישה צידית - דרך השרירים הגורמים לפיסוק של הירך.
- 3.גישה קדמית- בין השרירים העוברים קדמית למפרק הירך. נקראת גם אינטרמוסקולארית (בין שרירית), מכיוון שעוברת בין השרירים ולא פוגעת בשריר, ומכאן היתרון שבה.
- לכל גישה יש כמובן את היתרונות והחסרונות שלה. נהוג לומר, שאין הבדל בתפקוד החולים בגישות הניתוחיות השונות בטווח של מספר חודשים לאחר הניתוח. צריך לזכור שיש חולים שגישות ניתוחיות מסוימות אינן מתאימות למבנה הגוף שלהם, והתעקשות על גישה שאינה מתאימה לחולה, עשויה להביא לסיבוכים מיותרים. בסופו של דבר, הגישה הטובה ביותר היא זו שהמנתח מבצע בצורה הטובה ביותר ועם הניסיון הרב ביותר. עם זאת, ניתן לראות מגמה בעולם לכך שיותר מנתחים עוברים לנתח בגישה הקדמית מכיוון שהשיקום בגישה כזו קל ומהיר יותר עבור המטופל.
שיקום
יום לאחר הניתוח המטופל מתחיל לבצע פיזיותרפיה שבה עובדים על טווחי התנועה ומתחילים ללמוד ללכת עם המפרק החדש. לרב המטופל משתחרר לביתו בתוך יומיים עד ארבעה ימים מהניתוח, כשהוא במצב שהוא מסוגל להתהלך עם הליכון באופן עצמאי, כולל עליית וירידת מדרגות, כך שיוכל לתפקד בסביבת מגוריו. יחד עם השחרור מתחיל טיפול פיזיותרפי מתמשך באופן יומי בבית המטופל ובהמשך בהתאם לניידות המטופל במכון פיזיותרפיה.
לרב בביקורת לאחר חודש וחצי מהניתוח המטופל מתנייד בעזרת מקל הליכה, ולאחר 3 חודשים ללא אמצעי עזר.
סיבוכים ומניעתם
שני סיבוכים עיקריים עלולים להיווצר כתוצאה מהניתוח:
1.זיהום- לצורך כך המטופל מתרחץ בערב לפני הניתוח ובבוקר הניתוח עם סבון אנטיספטי מיוחד. בחדר הניתוח המטופל מקבל טיפול אנטיביוטי מניעתי דרך הוריד. האיבר המנותח עובר רחצה מיוחדת בחדר הניתוח. לאחר הניתוח חובת שמירת היגיינה ע"י המטופל וסביבתו, ולכן מומלץ להשתחרר הביתה בלבד, ולא למוסד שיקומי. לגבי טיפול אנטיביוטי מניעתי לפני פרוצדורות חודרניות בעתיד קיימת אי הסכמה בין המנתחים. אני בדעה שבכל פרוצדורה חודרנית לאחר הניתוח (טיפול שיניים, קולונוסקופיה, ניתוחים שונים ועוד) המטופל חייב ליידע את הצוות המטפל כי יש בגופו תותבת מושתלת, וליטול טיפול אנטיביוטי מניעתי חד פעמי לפני הפעולה.
2. קרישי דם בוורידי הרגליים העמוקים- תופעה הקיימת בניתוחים אורתופדיים של הגפיים התחתונות, ועלולה להיות קטלנית במקרה שהקריש הופך לתסחיף ריאתי. ע"מ להימנע מסיבוך זה, המטופל נוטל מדללי דם בזריקות תת-עוריות או כדורים למשך שבועיים עד 35 יום, לפי פרוטוקולים שונים המקובלים על הצוות המנתח.
מעקב
המעקב לאחר הניתוח מתבצע במרפאה ע"י המנתח. מטרת המעקב ווידוא התקדמות החולה בתהליך השיקום, ומניעת סיבוכים פוסט-אופרטיביים אפשריים.