שברי צוואר ירך

שבר צוואר ירך הוא פציעה שכיחה בגיל המבוגר, ומהגורמים השכיחים לאשפוז בבית החולים.

מעל 300 אלף מקרים של שברי צוואר ירך מתרחשים בארה"ב מדי שנה, באירופה מעל 600 אלף.

90% מן המקרים מתרחשים במטופלים מעל לגיל 50 שנים. היארעות שברים בעצם הירך המקורבת בנשים גבוהה פי 2-3 מזו שבגברים.

גורמי סיכון

הסיכון להיארעות של שברי צוואר ירך מעל גיל 50, מוערכים בכ- 16% מהנשים הלבנות, ובכ- 6% מהגברים הלבנים בארה"ב. היארעות שברי צוואר ירך עולה באופן קבוע במדינות מפותחות במקביל לעליה בגיל האוכלוסייה.

שברים אלו באוכלוסייה המבוגרת עשויים לגרם לתחלואה ניכרת, ירידה בניידות, פגיעה משמעותית באיכות החיים ואף מעלים את הסיכון לתמותה.

ב-90% מהמקרים, שברי עצם הירך באוכלוסייה המבוגרת נגרמים לרב כתוצאה של חבלה קלה עד בינונית בעצם הלוקה בדלדול העצם (אוסטאופורוזיס).

גורמי סיכון נוספים לפיתוח שברי צוואר הירך כוללים : גיל (והנטייה המוגברת לנפילות), אתניות – אוכלוסייה לבנה, היסטוריה משפחתית אימהית של שבר בצוואר הירך (בעיקר לפני גיל 80), צריכת יתר של caffeine, העדר פעילות גופנית, קושי בהתרוממות מכסא, משקל גוף נמוך, שברים קודמים, ליקוי ראיית עומק, עישון ומגורים במוסדות.

אבחנה

לרב המטופל הנפגע יספר על נפילה שהובילה לכאב בירך, וחוסר יכולת הליכה.

בהסתכלות- הגפה תהיה מקוצרת ומסובבת כלפי חוץ.

האבחנה תעשה לרב ע"י צילומי רנטגן של האגן ושל הירך הפגועה.

כשעולה חשד קליני לשבר שאינו מודגם בצילום בשל תזוזה מינימאלית, האבחנה יכולה להעשות ע"י CT או MRI..

ניתן לחלק את שברי צוואר הירך על בסיס מיקום השבר האנטומי בצוואר הירך ביחס לקופסית מפרק הירך (Capsula), לשברים תוך וחוץ קופסתיים (Intracapsular/ Extracapsular). כל תת קבוצה ניתן לחלק באופן גס לפי מידת התזוזה של השבר.

הטיפול

הטיפול בשברים באופן כללי נחלק לשמרני (ללא ניתוח) וניתוחי.

במקרה של שברי הירך המקורבת נציע לרב המוחלט של המטופלים טיפול ניתוחי, אלא במקרה בו הסיכון הניתוחי עולה על התועלת, היינו בחולים קשים מאוד, שאינם יכולים לעמוד בניתוח בשל מחלות הרקע שלהם.

הטיפול הניתוחי מותאם למיקום השבר ולמידת התזוזה שלו.

מטרת הטיפול הניתוחי: לאפשר למטופל דריכה ביום שלאחר הניתוח.

ניתן לחלק את הטיפול הניתוחי באופן הבא:

החלוקה לפי גיל הנה לשם הדגמה. אדם מבוגר במצב בריאותי תקין, בעל סגנון חיים פעיל, ייהנה יותר מהחלפה מלאה של מפרק הירך ולכן הניתוח אינו מוגבל בהכרח למבוגרים מגיל 75.

חולים עם שבר במיקום תוך קופסיתי, היינו שבר צוואר ירך, יעברו את הטיפולים האפשריים הבאים:

שבר ללא תזוזה או תזוזה מינימאלית- קיבוע השבר ע"י מקבע פנימי ברגים או פלטה עם ברגים.

שבר עם תזוזה- בחולים צעירים מגיל 65 לרב יבצע נסיון להחזרת השבר וקיבועו עם ברגים או פלטה וברגים. בחולים מבוגרים מגיל זה, לרב תתבצע החלפה חצי מלאה או מלאה של המפרק. (האלגוריתם הטיפולי מוסבר למעלה).

לאחר הניתוח

מכיוון שמטרת הניתוח היא לאפשר ניוד מוקדם, המנותח יחל פיזיותרפיה לרב בדריכה מלאה יום לאחר הניתוח.

ע"מ להימנע מסיבוכים כגון קרישי דם ברגליים, שיכולים להפוך לתסחיף ריאתי, החולים מטופלים למשך 35 יום לאחר הניתוח במדללי דם בהזרקה תת עורית או בתרופה פומית.

החולה יבצע פיזיותרפיה יומית שמטרתה שיפור מרחק ותבנית הליכה, בתחילה עם הליכון, ובהמשך מעבר למקל הליכה, והליכה ללא אמצעי עזר. קצב ההתקדמות אישי, ותלוי בעיקר במצב הפרה-ניתוחי של החולה.

שבועיים לאחר הניתוח מורידים את התפרים.

דוגמה למקבעים פנימיים לשברים חוץ קופסיתיים של הירך המקורבת:

דוגמא להחלפת מפרק ירך: