שבר צוואר ירך היא פציעה שכיחה בגיל המבוגר, ומהגורמים השכיחים לאשפוז בבית החולים.
מעל 300 אלף מקרים של שברי צוואר ירך מתרחשים בארה"ב מדי שנה, ובאירופה מעל 600 אלף. 90% מן המקרים מתרחשים במטופלים מעל לגיל 50 שנים. ב-90% מהמקרים, שברי עצם הירך באוכלוסייה המבוגרת נגרמים לרב כתוצאה של חבלה קלה עד בינונית בעצם הלוקה בדלדול העצם (אוסטאופורוזיס). שברים אלו באוכלוסייה המבוגרת עשויים לגרם לתחלואה ניכרת, ירידה בניידות, פגיעה משמעותית באיכות החיים ואף מעלים את הסיכון לתמותה.
גורמי סיכון
אבחנה
הטיפול
מיקום השבר בצוואר הירך ומידת התזוזה קובעים את צורת הטיפול. הטיפול בשברים באופן כללי נחלק לשמרני (ללא ניתוח) וניתוחי. בשברי צוואר ירך מקובל לנתח ברב המקרים, אלא אם מדובר במטופלים בהם הסיכוי הניתוחי גבוה מאוד בשל מחלות רקע, או במטופלים שאינם ניידים כלל. מטרת הטיפול הניתוחי: ניוד המטופל והוצאתו משכיבה מהר ככל האפשר.
שבר תוך קופסיתי עם תזוזה
שברים תוך קופסיתיים מהווים כ 40-50% מסך שברי צוואר ירך. מהם 60-70% יהיו שברים עם תזוזה.
בשברים מסוג זה מקובל לבצע החלפה של ראש הירך או החלפה מלאה של מפרק הירך. בשנים האחרונות אנו עדים למעבר לניתוחי החלפה מלאה של מפרק הירך בשברים הנ"ל, למעשה אותו הניתוח המבוצע כטיפול בשחיקה של מפרק הירך. עבודות רבות בספרות האורתופדית מוכיחות כי החלפה מלאה של מפרק הירך עדיפה על חצי החלפה במיוחד כאשר מדובר במטופלים פעילים, שאינם נזקקים לאמצעי עזר בהליכה מעבר למקל. בדומה לניתוחי החלפה ברקע של שחיקת מפרק ירך, ביצוע הניתוח בגישה הקדמית מביא לשיקום מהיר יותר וחזרה מהירה יותר להליכה ופעילות.